הפלייליסט של נירוונה נמחק לי מהפלאפון.
וכן, זה ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש אסון!!!
כל מה שנשאר זה שיר אחד עלוב של אחותי.
האמת שאף פעם לא הקשבתי לו קודם.
זה לא עיניין אותי.
לאחותי אין טעם במוזיקה.
היא אוהבת את כל שירי הפופ הרדודים האלה על כסף שקונה הכל ואהבה מתוקה מידי וחיים מושלמים של אנשים מושלמים.
איכס.
אני שונאת את זה.
כל כך דביק ולא מציאותי וחסר משמעות בשבילי.
אז אף פעם לא ניסיתי להקשיב לשירים שהיא הורידה לפני שהעבירה אלי את הפלאפון שלה.
אבל אחרי הכל אני ילדה שחיה, נושמת, אוכלת, שותה, שוחה, רצה ומזיעה מוזיקה.
אין מצב שאני הולכת ברחוב בלי אוזניות (אלא אם כן אני עם חברה ואז אני פשוט מזמזמת שירים ומתעלמת ממה שאומרים לי).
אז לחצתי על הPlay.
ואז התחיל להתנגן אחד השירים הכי יפים ששמעתי מעודי.
הייתי בשוק.
זה היה פשוט נכון.
מעבר לעובדה שהשיר מדהים ומבוצע נפלא, המילים...
כשהקשבתי לו שוב, שניה אחת אחרי הפעם הראשונה, דמיינתי לעצמי את הילדה.
איזו מדהימה וחכמה היא בטח הייתה אם היא מתוארת כמו שהיא מתוארת בשיר...
כלומר, כולנו חולמים על גן עדן.
כולנו היינו רוצים חיים טובים יותר.
היינו רוצים לשנות את העולם.
היינו רוצים זכות להביע את עצמנו בפני מנהיגי העולם הגדולים, שישמעו את הדעות שלנו.
ורק הילדה בשיר פשוט אומרת- זה יכול להיות גן עדן.
נב. אחרי ששמעתי את Paradise התאהבתי בקולדפליי לגמרי. כל כך הרבה שירים מדהימים בביצועים מדהימים... אז הוספתי גם פלייליסט קולדפליי (אחרי ששיחזרתי את של נירוונה, כמובן).
;){kind=link}