הרגש הזה שאתה חייב להתחיל לכתוב.
התחושה הזאת באצבעות כשאתה מרים את העט והמילים נכתבות מעצמן על הנייר.
החלק המצחיק ההוא במוח כשאתה גורם לדמות שיצרת לעשות מעשה שובב.
והגאווה העצומה כשאתה מניח סוף סוף את העט ומביט בדף שמוצף במילים.
סיפורים, ספרים, קטעים, שיעורי בית במדעים- כל דבר שכתוב.
בעיקר שיעורי בית, כי התחושה הזו כשמסיימים אותם היא תמיד הכי טובה...
ואז אתה קורא.
אתה מבין מה עשית לדף הנייר הזה.
איך יצרת עולם חדש.
דמויות חדשות.
אנשים חדשים, יצורים חדשים.
איך הפחת חיים בפיסה קטנטנה של רצון.
של דחף.
של תשוקה.
של...
איך אומרים את זה?
אה, נכון!
השראה.
;){kind=link}